הבועה הירושלמית

בשבועות האחרונים קורה פה משהו שכנראה עדיין לא הספקנו לתת עליו את הדעת או לחשוב עליו ברצינות, כנראה כי זו תקופה שלראש קשה ללכת למקומות המשעשעים של היומיום.
כל הארץ רקטות רקטות, כל הארץ אזעקות אזעקות. מקומות הבילוי בתל אביב רחוקים מלהיות מלאים ועמוסים כפי שהיו תמיד, העיר ללא הפסקה עצרה הכל ונכנסה לשגרת חירום. העיר ההו, כה מגניבה הפכה לעיר שקצת חוששים לנסוע אליה וקצת חוששים לצאת לטייל בה, עיר שאזעקה מפלחת את השקט שלה בשבת בשש בבוקר וגם בחצות הליל.
ופתאום גילינו אנחנו, הירושלמים, שהבועה עברה אלינו. הבועה הירושלמית המבודדת מאזעקות, המבלה בערבים והשוקקת חיים, המתנשאת בחזרה על מי שעד לאחרונה התנשאה עלינו.
אבל מה ההבדל? שבעוד שהבועה התל אביבית הייתה עסוקה בעצמה, באיך שהיא נראית ובלאיזה מועדון היא תצא הערב, הבועה הירושלמית עסוקה בעשייה חברתית רלוונטית לעתות מלחמה, בביקורים אצל חיילים פצועים שמאושפזים בשערי צדק- פשוט כי רץ איזה וואטסאפ שמספר שהם מחוסרי ביקורים, בלארגן חבילות לחיילים שבחזית ובלייצר שיח בין כולם לכולם ולנסות לנצל את המלחמה כדי שכשנגיע ליום שאחרי גם הקולות הקיצוניים יהיו פחות מתלהמים ויותר מתונים.
למרות שהתחושה ה"בועתית" והכביכול מנותקת יכולה להיות לא נעימה לפעמים, כי אנחנו ידועים בהתמכרות שלנו להיות חלק בלתי נפרד מכל מה שמתרחש בארץ, אנחנו רואים את עצמנו ככור היתוך מאד משמעותי, אם לא הכי משמעותי בישראל וכמקום שממנו בסופו של דבר תצא הבשורה החברתית ו/ או הפוליטית.

*כמובן שמה שכתבתי לא תקף לגבי כל התל אביבים או לגבי כל הירושלמים, אלא רק לגבי הלך הרוח כמו שאני מפרשת אותו.

ושהגיבורים שלנו יחזרו בשלום ובמהרה, ושיבואו עלינו ימים טובים של שקט.

נולדתי וגדלתי בירושלים, אוהבת את העיר הזאת אהבה גדולה. שמחה וגאה לתרום את חלקי בעשייה לטובת העיר ובכלל להיות ירושלמית.



7 תגובות

  • אוגוסט 2, 2014

    1

    טוב, יש לי הרגשה שיבואו פה תגובות לא כיפיות .

  • אוגוסט 2, 2014

    ואם אני לא רוצה להשאיר שם?

    הבועה תחומה בין קו ארמון הנציב-מוסררה ומערבה.
    אבל הבועה תתנפץ בקרוב; אתמול הוצתו 4 רכבים בעמק רפאים, זו תחילתה של אינתיפדה 3, שתוציא את כל האויר מאשליית הנורמליות של בתי הקפה, המלונות והפסטיבלים.

  • אוגוסט 3, 2014

    אלישבע מזי"א

    טואוב אלית!

  • אוגוסט 4, 2014

    רונן

    ירושלים מזה שנים המקום הבטוח במדינה. בסיבוב הבא מול חזבאללה נרגיש זאת שוב.

    ירושלים בבועה מכל המצב מאחר ולמרות האירועים הקשים לא היו התפרעויות מהותיות.

    אני מכיר את המזרח ירושלמים וערביי השטחים לא כל כךמעניינים אותם, לבטח לא העזתים. הרגש שלהם הוא לא כמו שלנו.

    המזרח ירושלמים לא יוצאים להתפרעויות, היחידים שיצאו היו משועפט שהיא מחוץ לגדר ומחמולת ומשפחתו של אבו חדיר שנרצח. אם לראש העיר היה שכל, בהיודע הרצח היה צריך להרים טלפון לאביו של הנער ולבקש איתו מסיבת עיתונאים ובו היה מבטיח שאת כבוד המשפחה ואת אבו חדיר נפדה במתנסים וברחוב על שמו ולא בדם ואש. הענין הוכיח שאין לראש העיר צוות ערבי שמייעץ לו. אם אתם חושבים שערביי ירושלים מרוצים מהמצב אתם טועים, במיוחד בעלי הנכסים והעסקים באזורי התיירות בעיר, שנפגעו קשה מאוד עקב המצב הבטחוני ומיעוט התיירים.

    יתרה מכך , זה שהיהודים הם עם עלוב שאחרי ששחטו שלוש נערים בחברון משפחתם לא שורפת את קריית הממשלההם האדיוטים בכל הסיפור. משפחתו של אבו חדיר נהגו באימפולסיביות ובהגיון ערבי נפוץ.

    ראש העיר היה במהירות יכול היה להשתיק את הענין אך אין לו הבנה עם שליש מתושביו. אם היה משתיק את משפחתו של אבו חדיר היו נמנעים גם הפרעות בצפון, אך שוב, עם כל כוונתו הטובה של ברקת כאן ההבדל בין מנהיג לראש עיר.

    לחמאס או לחיזבאללה אין יכולת לעבור את מכשול ההרים וגם במלחמות עברו בעשור האחרון , ערביי ירושלים אינם משתפים פעולה עם התססה.

    לגבי ההתפרעויות בקלנדיה , אין מה להתבלבל הפורעים שייכים לרמאללה ולא לירושלים.

    שימו לב ככל שהאוכלוסיה הערבית מבוססת יותר היא אינה מתפתה לבצע התפרעויות בכובש הציוני, ראו מקרה בית צפפה או אבו גוש או יפו. כלומר ככל שהעירייה תפתח את מזרח ירושלים החיכוך ייפחת, השנאה והריחוק ייקטנו.

    אפילו הרמאדן היה שקט ותפילות יום שישי האחרון עברו בסדר מופתי למרות הלחימה בעזה.

    גילוי נאות הנני ימני קיצוני. אך אני רואה הבדל ברור בין ערביי ירושלים לשטחים ועזה.

  • אוגוסט 5, 2014

    נג'אס

    אבל אלית, למה אנחנו צריכים להשוות את עצמנו לתל אביבים? נכון שיש חברה' שעוברים מפה לשם ומשם לפה, אבל אני לא חושבת שאנחנו צריכים לייצר או להגביר רגשי נחיתות של עיר אחת כלפי השניה. ירושלים היא העיר המיוחדת שלנו והייחודיות שלה לא תלויה במה שקורה או לא קורה בת"א.

    • אוגוסט 5, 2014

      אלית

      דווקא בגלל המעבר מפה לשם ומשם לפה- אבל ממש לא מתוך רגשי נחיתות או עליונות- מבחינתי זה בלתי אפשרי לא להשוות בין י-ם לת"א. אני מדגישה את הייחודיות של ירושלים שלנו דווקא מתוך מקום של ניסיון לשנות או לשפר או להעתיק את זה גם למקומות נוספים, ספציפית הפעם לת"א.

      אגב, אני ממש בהלם שלא הגיבו פה תל אביבים או תל אביבים לשעבר, הייתי בטוחה שאני אצטרך לספוג פה נאצות…

  • אוגוסט 6, 2014

    אלכוהול-תול

    יש משהו חמור יותר שאני מזהה כ"בועה ירושלמית"
    לא מזמן ביקרתי מישהי שעברה לגור ברחביה , ליד רחוב עזה, על אחת הסתעפויותיו.
    אני גרתי ברחביה ב-2007-2010, ויצא לי לראות (או לקבל הלם) מה התחדש פתאום ב-2014
    לא שלא הייתי לפני, אבל הפעם אשכרה טרחתי להסתכל סביב.

    נחרדתי.
    רחביה נהפכה להיות משהו כמו פלורנטין תל אביבי כזה.
    מלא פרצופים לבנים רזים ודוחים מסתובבים סהרוריים עם מבטי הרובוט שלהם.
    כולם חברים לסיטואציה, אף אחד לא חבר אמת אחד של השני.
    מלא סטודנטים דוחים ומגעילים, שבלונות של אנשים משוכפלים, שאכפת להם מדברים מצומצמים בלבד.

    זאת הבועה הירושלמית , אם כבר.
    והכתבה שלך אלית בעצם נגזרת ממנה.

    ירושלים כפי שהכרתי מזדהמת והופכת להיות בעלת אופי תל אביבי, בגלל אנשים שלא יודעים לקבל את העיר כמו שהיא, האופי שלה חזק הרבה יותר מאיזה זוג משקפיים היפסטרי.

    אני מייחל ליום שסטודנטים יפסיקו להסתובב לי בין הרגליים פה, ושיחזור האופי היותר מקורי של העיר הזאת, הם מביאים את הבועה.

    אני שונא אותם.