אם לא

אם לא הייתי ירושלמי הייתי עובר לגולן. לגדל פרות. בעסה להפסיק את הגדרות החופשה במייל. ולהנאתכם- העין השביעית על סגירת טיים-אאוט.

בן 36, ירושלמי מלידה, אבו-אל בנאת עם תעודות. בין יום מילואים אחד לשני עוסק בהתחדשות עירונית עבור חברת "מוריה".



27 תגובות

  • אוגוסט 17, 2011

    הראל

    איזה דיכאון. בתור אחד מ-200 המנויים לשעבר – יש הרבה אמת במה שנכתב – ערבוב בין תוכן שיווקי לתוכן עיתונאי שהלך והתגבר כל הזמן, ותחושה של בועה קטנטנה שמסקרת את עצמה ועיוורת לדברים אחרים שקורים סביבה.

    מעניין כמה מקבלים למילה ב"העין השביעית".

  • אוגוסט 17, 2011

    עכברתול

    כתבה מעולה ונוקבת מאוד, מאוד, מאוד. לא הייתי מנוי וגם מהגיליונות המעטים שקניתי זה נראה כמו ניסיון לא רע, אבל עושה רושם שזה נבנה על חשבונם של כותבים שהשקיעו הרבה כשרון ומרץ בשביל מערכת גועלית שניצלה אותם ופעלה בעיקר כדי לעשות כסף ולא משנה איך.

    זה רק מראה כמה שירושלים באמת זקוקה נואשות למגזין אינטרנטי קהילתי רציני.
    כזה שעלות הקמתו והפצתו תהיה אפסית (0.0 ש"ח).
    עלותו לקוראים תהיה זהה.

    הכותבים יבואו מהעיר עצמה (ולא רק עובדים של 2 פאבים בעיר).
    המניע לא יהיה כלכלי אלא תרבותי, לוקל-פטריוטי, קהילתי. ממקום אמיתי.
    שום מפרסמים, שום תוכן שיווקי, שום מניעים נסתרים.
    הכותבים לא יקבלו שכר (אפילו לא 10-15 אגורות למילה…), כי אף אחד לא ירוויח שקל.

    מגזין שיהיה עשיר בתוכן ולא בגלל הפרסומות.

    המטרה העסקית היחידה תהיה להעשיר את העיר ואת התושבים. לתת במה לתרבות הירושלמית, להסטוריה המתהווה של המקום והאנשים. לתעד את העיר הזאת תחת זכוכית מגדלת, ולא מבעד למראה מעוותת.

    מגזין שלא יהיה תלוי בשוק פרסום, כי הוא לא יפנה אליו. הוא אפילו לא יפזול אליו. הוא לא צריך את זה, כי ההשקעה, ההקמה והתחזוקה מסתכמות ב-0.00 ש"ח.

    מגזין שלא יהיה תלוי במנויים כדי לשרוד. בין אם יהיו 300,000 קוראים או 30, המגזין יעשה את העבודה שלו. כותבים אמיתיים יעריכו גם קוראים בודדים.

    לא מגזין ש"יהיה מוכן לירושלים" אלא מגזין שיצמח מתוך ירושלים עצמה. מתושבים מכל הקשת הרחבה שמקיפה את העיר מהצפון ועד הדרום, מהמערב ועד המזרח.
    מגזין שלא ידרוש בהכרח ניסיון עיתונאי, אלא יפתח כשרונות מקומיים ויתן להם מקום לצמוח בו.

    מגזין שלא צריך שום חלל ברובע המדיה של קרן JVP במתחם באוהאוס מרשים ומשופץ בצל חומות מקסימות ומדשאות קטנות. הכותבים יכתבו מאיפה שבא להם – מהבית, מספריות עירוניות, מבתי קפה, מהספריה באוניברסיטה.

    מגזין שלא צריך עורכים או צלמים כי הכותבים יערכו את עצמם ויצלמו בעצמם עם הסלולרי שלהם. נכון, זה לא יצא סקסי ומרשים כמו ב"טיים אאוט", אבל אם אלה היו הדברים שבאמת היו חשובים לנו היינו כולנו כבר מזמן קוראים את "לאשה" (ולא רק כדי להביא ביד).

    מגזין מקומי שיתעד את ירושלים מלמטה, ויחשוף אותה גם ללא-ירושלמים, וגם בחינם, בצורה ראויה ולא מעליבה.

    מגזין שימשוך אליו את מי שרוצה לכתוב, ולא רק כדי ששמו יתנוסס ברשימת קרדיטים או בעמוד השער. מגזין שיתן במה מכובדת לירושלמים שרוצים לדבר על ירושלים, ולחלוק את החוויה שלהם מהחיים בעיר הזאת. מגזין שיוכל גם לפנות לא רק לצעירים המאגניבים אלא גם לאנשים מבוגרים יותר, ולילדים – כי גם הם יכתבו אותו.

    מגזין שלא יתחמק מלשלם לכותבים בזמן, כי הכותבים ידעו מראש שהם לא יקבלו עליו אגורה. אף אחד לא ירוויח ממנו – מלבד העיר כולה.

    הכותבים לא יהיו מתוסכלים כי הם לא מקבלים את שכר הרעב שלהם בזמן. הם יכתבו כי הם רוצים לכתוב.
    אף אחד לא ירגיש מטומטם.

    מגזין שידאג לנכש, או לפחות להצהיר בבירור, על כל ניגוד אינטרסים אפשרי.
    מגזין שהגיליונות שלו לא יתעכבו או יתאחרו בדואר, כי הם יגיעו בדוא"ל. אף שכן לא יוכל לגנוב לך אותו.
    מגזין שאפשר יהיה גם לקרוא באוטובוס או בכל מקום, אם יש לך סלולרי חכם.

    לא רק צעירים מאגניבים ומדליקים יכתבו אותו, אלא גם ילדים וזקנים.
    חובבנות תהיה דבר מבורך – אנחנו זקוקים לחובבנים. חובבנים הם הכותבים בעלי התשוקה הרבה ביותר ליצירה והם לא מעוניינים בדבר מעבר לזה. חובבנים הם פוריים, והם רוצים להפוך למקצוענים בכישורי הכתיבה שלהם. אנחנו החובבנים אוהבים את מה שאנחנו עושים.

    את הכותבים יבחרו הקוראים על-פי העדפותיהם וטעמם האישי.

    מנגנון פשוט מאוד של ביקורת פנימית וחיצונית יוכל לנטרל כמעט לאפס קיומו של תוכן שיווקי. זה עשוי להיות המגזין הכי בלתי-אמצעי שראינו כאן. ירושלים יכולה להרים כאן דגל של עיתונות מקומית חופשית אמיתית וראויה ולהוביל רעידת אדמה רצינית.

    השנה כבר 2011. יש דבר כזה שנקרא אינטרנט. לא הגיע הזמן שלירושלים יהיה מגזין אינטרנטי קהילתי אמיתי, שלא עומד מאחוריו שום גוף ציבורי, פוליטי, פילנתרופי או עסקי?

  • אוגוסט 17, 2011

    עמית

    עכברתול- אתה מוכן להפסיק לבלבל לנו את המוח ולהרים את המגזין הזה? חפרת.

  • אוגוסט 17, 2011

    עכברתול

    בכיף, אבל אני לא יודע מאיפה להביא כותבים…
    רוצה לעזור לי להרים אותו?

    חופשי חפרתי. אני תמיד מגלה בדיעבד שעדיף לא לשתות לפני 2 אחה"צ.

  • אוגוסט 17, 2011

    עכברתול

    רגע – עכשיו כשאני חושב על זה – עוד כשהקמת את ירושלים האחרת, ב"אודות" שלך היה כתוב שהבלוג שלך הוקם כבמה פתוחה לכותבים ירושלמים.
    אולי הירושלמים פשוט לא רוצים לכתוב?

  • אוגוסט 17, 2011

    ערן טרבלסי

    עיתונאים מקבלים תשלום לפי מספר המלים? זה כך גם בכלי תקשורת אחרים? כי אם כן, לא פלא שהתקשורת נראית כמו שהיא נראית.

  • אוגוסט 17, 2011

    הראל

    השתכנעתי. צריך מגזין כמו שעכברתול מתאר. יוקם המגזין לאלתר!! מבטיח לעזור!

  • אוגוסט 18, 2011

    עמית

    הפרילנסרים, בעיקר במקומונים, מקבלים על פי מילה. הבכירים / ותיקים יושבים על חוזה.

  • אוגוסט 18, 2011

    דתי לאומי מודאג

    הבלוגוספירה הירושלמית מספק מספיק מלל בשבוע.
    שימו קצת עמית פוני, תומר פרסיקו (הוא משלנו עכשיו), עכברתול ושחר אילן ביחד ויש לכם אחלה מגזין.

  • אוגוסט 18, 2011

    עמית

    זה מה שאני אוהב אצל דל"מ- גם צנוע, גם חשוך והומופוב וגם לא רוצה שמישהו יעבוד קשה.
    אני מציע לעניין זה כינוס של הבלוג, ידידיו וחבר מנהליו. אי שם בתחילת ספטמבר הבעל"ט.
    עכברתול יצטרך להגיד מה הוא רוצה ואם לא בא לו להיחשף אז שיכתוב 5 משפטים שיש ביניהם קשר ומסבירים את הרעיון.
    אני אבוא עם רעיון לחיזוק מעמדה של ירושלים כעיר הקודש והמקדש, הפסקת הפריצות ודיכוי התרבות במרחב הציבורי בעיר.
    מי בא?

  • אוגוסט 18, 2011

    בן

    אני מוכן להות אחראי על ההפעלות, בתוכנית:יציאה לסבב השחתת עמודי עירוב וסימון גנים לא חוקיים כפעולת גיבוש והווי… זה או זה או אקווקווה-דלהאומה.

  • אוגוסט 18, 2011

    הראל

    צריך מישהו שמבין באמת בעיצוב וובי, כדי שלתוצר של כל זה יהיה צורה של מגזין עכשווי. חובבנות וכל זה, ובכל זאת.

    ויהיה צריך משהו כמו עורך. או מערכת.

  • אוגוסט 18, 2011

    עכברתול

    אני מצטרף להשחתת עמודי עירוב וגנים לא חוקיים של חרדים בשכונות חילוניות.
    הראל, לגבי עיצוב של מגזין – יש פתרונים. לוקחים תבנית מגזין (של וורדפרס) באנגלית ומתרגמים לעברית (לא מסובך במיוחד, עבודה של כמה שעות).
    כמה תבניות אפשריות (רשימה זעירה מתוך טריליארד אפשרויות):
    http://globalpress.wpmu3.layeredpixels.com/
    http://demo.wpzoom.com/?theme=tribune
    http://demo.wpzoom.com/?theme=monograph
    http://wp-avenue.themesector.com/
    http://bizzartic.com/2009/03/29/isotherm-news-magazine-wordpress-theme/

  • אוגוסט 18, 2011

    עמית

    מסכים עם הראל- עדיין צריך עורך, וכסף זו לא מילה גסה.

  • אוגוסט 18, 2011

    מיכל

    אני לא אוכל להגיע למפגש, אבל רשמו לפניכם שלהבדיל מסצנת הבלוגוספירה הנוכחית שמציע דל"מ: דרוש קול נשי! (אתם יודעים, רק 50.5% מפוטנציאל הקוראים בעיר).

    איכשהו, ותסלחנה לי הבלוגריות ברשימה פה משמאל, מאז שמטה נון את קולמוסה, אין כאן קול נשי מעניין.

    אשמח לסייע.

  • אוגוסט 19, 2011

    ערן טרבלסי

    אם זה לפני ה-8 בספטמבר, אוכל להגיע, ואולי גם לארח בביתי.

  • אוגוסט 19, 2011

    לירון

  • אוגוסט 19, 2011

    לירון

    תבואו מחר יהיה כיף

    http://new-spirit.org.il/node/2372

  • אוגוסט 19, 2011

    הראל

    נסעתי היום ברכבת, פעמיים. מרכז העיר מעולם לא נראה שמח ויפה יותר מהיום. בנסוע הרכבת היינו כחולמים. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

  • אוגוסט 19, 2011

    עמית

    מצטרף לקריאתו של לירון. לא חשוב מה יגידו החרדים (ואיך המקומונים ילקקו את אחוריהם)- חשוב יותר מה יעשו החילונים. יוזמה והתקפיות- עקרון מלחמה שחשוב לשמור עליו.

    הראל- ישתבח שמו. אני אנצל את זה בשבוע הבא. אכן מי היה מאמין

  • אוגוסט 19, 2011

    הראל

    עמית, כשאתה עושה את זה, קח לך הפסקה של כמה דקות, שב ושתה קפה בצומת ה"איקסים", הרם את הראש לציור הקיר שמתנוסס שם כבר שנים ומתאר רכבת עתידנית חוצה רחוב יפו צבעוני ועולץ, ואז הורד שוב את הראש – ראה כמה דומה הציור למציאות, והגנב חיוך קטן שאיש לא יבחין בו.

  • אוגוסט 19, 2011

    ערן טרבלסי

    הראל,
    הגנבתי חיוך מול המחשב, בעקבות תגובתך 🙂

    עמית,
    הנה עוד ליקוק של המקומונים (ציפי מלכוב, אלא מי?):
    http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4110377,00.html
    היא כמובן פנתה לחיים מילר כדי לקבל את תגובתו.

  • אוגוסט 19, 2011

    עכברתול

    גם אני הייתי היום ברכבת, והבנתי משהו -הירושלמים עדיין לא מוכנים לרכבת.
    אנשים נכנסים ויוצאים ביחד ונתקלים זה בזה, מתעצבנים. הילדים לוחצים על כל הכפתורים, הקשישים ממשמשים את העמודים ומחפשים כפתורי "עצור".
    אנחנו צריכים הוראות למשתמש.

  • אוגוסט 21, 2011

    עודד

    עכברתול- לפי האבחנה שלך הישראלים עוד לא מוכנים למעלית.

  • אוגוסט 22, 2011

    עכברתול

    עודד, הישראלים עוד לא מוכנים למדרגות נעות.
    (אגב זו עובדה, הם עומדים בהן כאילו הן מעלית ולא מעלים על דעתם שיש מי שרוצים לטפס בהן)

  • אוגוסט 22, 2011

    עמית (אחר)

    הישראלים לא מוכנים להרבה דברים כי אף אחד לא טרח להסביר להם. אלה הרגלים שנרכשים במשך שנים, אבל פה לא טרחו אף פעם להתחיל להקנות אותם.

  • אוגוסט 23, 2011

    עודד

    היו שניסו להסביר, אבל כמו שכולנו יודעים- אנחנו יודעים יותר טוב. מה שנשאר זו התרבות של העם היושב בציון.

    רעיונות אופרטיביים מישהו? אני בעד שוקרים.